פשוט תדמיין לעצמך!🔗

בחמש דקות שהוא מדבר איתי, האיש סיים 25 שנים של חייו! הוא היה בכזה חיפזון, הוא סחט את המיץ מה 25- שנים הללו בכך שחשב עליהם, בכך שתכננן את הכל לפני הזמן. עכשיו מה שנותר לחיות בעבורו זה רק בעבור "העור המיובש" שנקרא חיים.

והוא אמר לי שהעניין של הנשמה שלו הוא בחיים רוחניים מלבד הקריאה של החובה שלו שאילצה אותו להמשיך את חייו בדרך הזאת.

אמור לי, האם זוהי דרך חיים רוחנית לחיות את החיים בה, למשכן את ההווה לעתיד?

הלוואות וקרדיט אינם אלה דרכים לנסות לחיות את החיים של מחד היום. אנחנו מבזבזים היום את הכסף שאנחנו עומדים להרוויח מחר!

כאשר עדיין בהווה, אנחנו מצליחים לחיות את העתיד שלנו. האם זה אפשרי?

זהו היפוך זמן, זה יעניין את אינשטיין!

חיינו הם ריצה קבועה לקראת העתיד. כל מה שזמין היום הוא לעולם אינו מספיק, לעולם אינו טוב מספיק בעבורנו.

זוהי תופעה חדשה יחסית, במיוחד במזרח. במשך מאות, אנחנו היינו מורגלים לחשוב על החיים האלה כ"שלב מעבר". הרעיון של גלגול נשמות, של מעגל הלידה והמוות, היה בנוי כה חזק בתוך מחשבתנו שאנשים היו חושבים,

אז מה אם לא נגשים את כל התשוקות שלנו בפעם הזאת? תמיד יהיו חיים נוספים!

בעוד החיפזון, כמו המדע והטכנולוגיה, הם מתנת המערב.

באופן טבעי, מאחר ובמערב אנשים אינם מאמינים ביותר מגלגול חיים אחד.

למעשה, חיפזון הוא רק נשורת שלילית מהמשמעות החיובית של המדע. המדע עוזר לנו לחיות את החיים באופטימאלי שבהם. הטכנולוגיה עוזרת לנו להוציא את המקסימום מהחיים האלה. במונחים של

פסיכולוגיה, אנחנו יכולים לאמר שהמדע הוא המוחצן, התבוננות כלפי חוץ בנפרד מעצמנו.

מדע הוא מודעות המתפתלת כלפי חוץ. תכלית המדע היא באיסוף ידע, בהשגת תוצאות, בעשיית דברים במהירות גדולה יותר וטובה יותר. בלי המדע, עדיין היינו בתקופת השור והעגלה!

אבל המדע כובש תוצאות מרחיקות לכת מדי מהסוג של חיפזון מטורף שאנו רואים כיום.הריצה המתמדת הזאת רק משקפת את חוסר המנוחה שאנו חשים בתוכנו.

למעשה, זה בגלל חוסר המנוחה הפנימי שלנו שאנו מרגישים חייבים לרוץ. אנו מרגישים שאנו מפספסים משהו חשוב. אנו איננו יודעים מה הוא, אבל אנו חייבים להזדרז ולמצוא אותו!

כמה מאיתנו חלמו, בזמן זה או אחר, שפספסנו רכבת חשובה או אוטובוס?

זהו חלום מאד שכיח, ומאד משמעותי.

זה מראה שרובנו חיים בפחד שאנו מפספסים את החיים.

עמוק בפנים, אנו חשים שאיכשהו אנחנו החמצנו את הרכבת של החיים.

ואנחנו איננו יכולים להבין כיצד זה קרה!

פתח את הדלת תן לבריזה להיכנס!

בזמן החלום אנחנו ממהרים, ממהרים, בודקים את לוח הזמנים, עושים תוכניות, צועקים זה לזה להיחפז. אבל כאשר סוף סוף אנחנו מצליחים להגיע לתחנה, הרכבת כבר עוזבת. זה מאוחר מידי! בימים אלה, יש לנו אפילו יכולת להזמין בו זמנית חמש רכבות שונות; כל כך הרבה תוכניות גיבוי, ועדיין אנו מוצאים שאיך שהוא פספסנו את כולן.

זה בדיוק מה שקורה בחיינו.ההתנהגות שלנו כיום היא כמו של ילד שקיבל עשר סוכריות בטעמים שונים, ורק חמש דקות לאכול אותן! אנחנו מלקקים בתאוותנות מכל אחת מהן, אבל אין לנו את הזמן באמת לחוש אף אחד מהטעמים.

רק לרגע, התבונן אחורה וראה בבהירות כיצד הנהגת את חייך בחמש השנים האחרונות. באיזו תדירות ויתרת על דברים שבאמת רצית לעשות פשוט משום שלא היה זמן לכך? האם כל הריצה הייתה שווה זאת? הבן, אינני מתכוון שזה בסדר להנהיג את חיינו באיטיות פילוסופית – המנהג במזרח! זה אינו אומר לדחות את החיים. זה בלתי אפשרי לחיות רק בהווה, ולהתעלם מכל העתיד. בכל יום, אנו נקראים לבצע פעולות, לקחת החלטות. אנחנו חייבים לחיות עם תאריכי יעד. אנחנו חייבים לחשוב קדימה, להגשים את החלומות שלנו. בוודאי, עליך לתכנן למחר. אבל אל תשכח לחיות היום! מה שאני מתכוון הוא, חייה במודע.

חייה במודעות.

למד להיות נוכח בכל רגע בחייך. כל מה שאתה עושה ברגע, עשה אותו במוחלטות. צפה בכל פעולה. אפילו אם זוהי פעולה יום יומית, עשה זאת כאילו שעשית זאת בפעם הראשונה. בוודאי, זה לא קל. רב הזמן איננו עושים דברים מאד מעניינים לפחות, לא הדברים שבאופן רגיל אנו קוראים להם מעניינים! בתשע בבקר, יתכן ותהיה על אוטובוס עמוס בדרכך לעבודה. בשמונה בערב, יתכן ותסיים את מטלות הבית – כמו האישה בפרסומת. זה לא משנה! כל מה שאתה עושה, עשה זאת במוחלטות )טוטאליות(. שיהיה לך מאד ברור: זוהי המציאות של הרגע. אין בריחה מכך. אז אתה גם יכול להנות מכך, להנות לרחוץ את הכלים או כל דבר שאתה עושה! אפילו אם אתה רוצה, אתה אינך יכול לרוץ שעתיים לתוך העתיד כאשר אתה מהר ישן במיטה. יתכן ומנטאלית אתה יכול לעשות זאת, אבל פיזית זהו המקום שאתה נמצא בו! לאו צה )Tzu Lao )משתמש במילה היפיפייה wei-wu-Wei. wei-wu-Wei פירושה פעולה ללא פעולה. זאת חייבת להיות הדרך השמחה ביותר לחיות! wei-wu-Wei אומר להיכנס לכל פעולה בטוטאליות, בשובבות, בספונטאניות. זוהי דרך יפיפייה לשנות

עבודה למשחק.

בפעם הבאה שאתה מרגיש אומלל לרחוץ את הכלים, רק קרא לילד שלך לבא ותן לו או לה הזדמנות! רק ראה איך היא עושה זאת. היא רוחצת את הכלים עם כל תא מגופה הקטן! היא נהנת מכל סימן שבועות הסבון עושות על הכלים. היא אינה ממהרת לסיים זאת ולהמשיך בעוד דברים חשובים בחייה. למעשה, בעבור כל ילד/ה, כל מה שהיא עושה ברגע זה הוא הדבר החשוב ביותר בחייה! .Wei-wu-wei זהו

מה החיפזון הגדול?

חוסר הסיפוק התמידי מהרגע הזה, התאווה לדחוס עוד ועוד לתוך גלגול חיים אחד, זוהי אחת הסיבות להיותנו ממהרים כל הזמן.

אבל התאווה אינה הסיבה היחידה!

לרבים מאיתנו, זה גם בגלל שאנו מפחדים להפסיק.

פחד הוא סיבה עיקרית לכך שאנו מתחברים כה חזק לזרם החיים החיצוני.

נחפזות היא דרך לברוח מעצמנו!

לעצור, לעמוד שקט לרגע, זה אומר להיפגש עם האני העמוק ביותר שלנו. לעמוד פנים מול פנים עם השקט והדממה בתוכנו. למוחות הרגילים לרעש הקבוע של העולם בחוץ, להיפגש עם הדממה הזאת יכול להיות חוויה מחרידה.

ברצינות, לכמה מאיתנו יש את האומץ לעמוד מול עצמנו?

להסתכל פנימה זה אומר לקחת את הסיכון לגלות שאחרי שרצנו ורצנו; לא התקדמנו בכלל.

זוהי אחת הסיבות מדוע כל כך הרבה אנשים מפחדים ממדיטציה. הם באים אלי ואומרים, סוואמיגי', מה עלי לעשות על מנת לחוות שלוות נפש?

אם אני אומר להם ללכת סביב איזשהו מקדש 108 פעמים, הם יעשו זאת בשמחה. אחרי הכל, זה עדיין משהו שהם יכולים לעשות בריצה! אבל אם אני מבקש מהם לבלות חצי שעה במדיטציה, זה יותר מידי. בזן, יש להם מדיטציה יפיפייה לתרגול הנקראת רק לשבת.

איזה שם: רק לשבת!

זן היא הדת היחידה היום שהיא באמת חייה, באמת נענית לצורך המשתנה של כל זמן ומאה. במדיטציה רק לשבת, על המשתתפים לעשות רק זאת: לשבת דומם ולא לעשות דבר. למעשה, כל המדיטציות הן בדבר ישיבה שקטה מבלי לעשות דבר, אבל הטכניקה הזאת גורמת לנו לעשות זאת במודעות.

ואין דבר שיכול להיות קשה יותר בעבור רב האנשים! כל חיינו אנחנו זזים בתנופה כה חזקה, שפשוט לעצור, דורש מאמץ נעלה.

משום שלעצור זה לקחת מבט חדש בחיינו.

לבא במגע עם העצמי הנשכח שלנו.

לראות בברור מה אנו עושים, ומדוע אנו עושים זאת.

)אפילו אם זה אומר למצוא שרב הסיבות בגללן התחלנו אינן מחזיקות בטוב יותר.(

אין דרך אחרת!

זכור, אפילו ההובלה הטרנסאטלנטית הטובה ביותר אינה יכולה לטוס עד ללא סוף מבלי לתדלק. למהר ללא סוף היא דרך בטוחה להזמין הפרעה נפשית.

עצירה היא תהליך ריפוי בפני עצמו.

עצירה נותנת משמעות לכל החיפזון שלנו.

נסה את הניסיון המשעשע הזה עם המשפחה שלך או חבריך:

אמרו אחד לשני מתי להפסיק!

זוהי טכניקה נהדרת.

כאשר אתה באמצע משהו, אם מישהו צועק, עצור!

פשוט עצור כל מה שאתה עושה, אפילו אם זה באמצע שאתה מרים את רגליך, אתה לפתע תיזרק בחזרה לרגע ההווה!

ישנה הפוגה פתאומית בחיפזון שלך.

אתה עושה קפיצה לתוך הערות.

אתה נכנס – מחדש לרגע הזה

מדוע לסבול ? אושר הוא בחירה

מדוע לסבול?

מדוע לסבול ? אושר הוא בחירה

ש. מאסטר, מה הוא סבל? האם סבל הוא הכרחי בחיינו?

ישנה סוטרא בודהיסטית יפיפייה: אין סבל, אין סיבה, אין סוף.

מה הוא בדיוק סבל?

כמעט כולנו התנסנו בסבל בזמן מסוים בחיינו. עכשיו נניח ואני שואל אותך, מדוע בחרת לסבול? האם הסבל שלך היה הכרחי?

אתה ודאי תמצא זאת כשאלה לא הגיונית!

האם מישהו בוחר לסבול? אתה תשאל אותי. סבל פשוט קורה למישהו, זה הכל. זה בלתי נמנע...