שום דבר אינו מסתורי שוב! הסר את המסתוריות מהמסורת🔗

ש. מאסטר, האם צמחונות הכרחית על מנת לנהל חיים רוחניים?

כן!

עכשיו אתה עומד לחשוב, מדוע?

אם אני אומר שאני מדבר מהחוזק של ההתנסות שלי, זה לא יהיה קל לך להאמין לי, משום שהמח שלנו התרגל לבקש "הוכחות מדעיות" בעבור הכל.

אנו מצליחים לקבל רעיונות כמו של אינשטיין "חלל זמן" או את התיאוריות של הפיזיקה הקוונטית, למרות שאנו מעולם לא נפגשנו )ולעולם לא ניפגש( בתופעה הזאת בחיי היום יום שלנו. רק בגלל שמבחן נעשה במעבדה באיזשהו מקום, ומספר סטטיסטיקות )שאתה אינך יכול להבין( נעשו לתמוך בהם, אתה מרגיש שלם להאמין.

למעשה, האמיתות הגדולות ביותר של היקום שלנו אינן יכולות להיות מוכחות על ידי המדע; הן מעבר למדע. אפילו אינשטיין, ורב הפיזיקאים הקוונטים המודרנים, יסכימו עם כך!

בכל אופן, תן לי לתת לך הסבר מדעי על היתרון של הצמחונות בחיים רוחניים.

על מנת להבין זאת, ראשית עליך להבין משהו לגבי הדרך שבה עובד המח האנושי. המח רושם פעולות במונחים של זרמים אלקטרוניים לדקה. כאשר הוא מקבל מידע, או מציג משימה מסוימת, הוא מיצר זרמים אלקטרוניים בתדרים או מקצבים שונים. הזרמים האלה נקראים גלי מח. ישנם 4 סוגים בסיסיים של גלי מח, המגיבים לפעולות שונות:

גלי דלתא )המופקים במהלך שינה עמוקה(, גלי אלפא )המופקים במהלך מדיטציה(, גלי תיטה )המופקים בזמן של רגשות חזקים( וגלי ביתא )המופקים כאשר האונה הקדמית של המח מגורה, בזמן פעילות מורכבת מתמטית או אנאליטית(.

גלי אלפא גורמים לתחושת שלווה, שקט והתרכזות רגועה שאופיינית למדיטציה ואפילו לטלפתיה. כל טכניקות המדיטציה, באם מודעות או בלתי מודעות, מנסות ליצור את התנאים הנכונים ליצירת גלי אלפא במח.

הדבר המוזר לגבי גלי אלפא הוא, הם מיוצרים על ידי המח בזמנים בהם הספקת החמצן למח היא נמוכה. אבל העובדה היא, בזמנים של חמצן-נמוך, המח עובר להלוך גבוה. כלי הדם במח מתרחבים על מנת לאפשר יותר זרימה של דם, וזה יוצר תחושה של רגיעה. בו זמנית, המח מתחיל ליצר את גלי אלפא ה"מרגיעים".

תנאי אחד עיקרי ליצור גלי אלפא הוא הספקת חמצן נמוכה למח. בניגוד למה שאנו חושבים, זה אינו משפיע על המח באופן מזיק בשום צורה שהיא.

פתח את הדלת תן לבריזה להיכנס!

עכשיו בהגיענו למזון.

בשר הוא גבוה בחומציות מתוך הטבע שלו, ומיד מעלה את רמת החומציות בדם. במטרה לפצות על כך, הריאות לוקחות פנימה פחות דו תחמוצת הפחמן )שגם היא חומצית( ולוקחת פנימה במקום זאת יותר חמצן. כך שלדם שמגיע למח גם כן יהיה יותר חמצן ופחות דו-תחמוצת הפחמן. בניגוד, ירקות מורידים את החומציות של הדם. על מנת לשמור על איזון ה – PH ( איזון של בסיס אלקלי חומצי( בדם, הריאות לוקחות פנימה יותר חומצת דו תחמוצת הפחמן. כך שהדם שמגיע למח גם לו יהיה פחות חמצן.

זה יוצר את התנאים המושלמים למח להתחיל לייצר גלי אלפא, אשר עוזרים במדיטציה. זוהי גם הסיבה מדוע מקומות גבוהים עם רמת חמצן נמוכה )לדוגמא, ההימלאיה( הועדפו על ידי rishis )הקדושים( מאז ימי קדם.

וודאי, רק מספר אנשים מודעים למדע שמאחורי הצמחונות. אינך צריך לדעת זאת, אתה יכול אוטומטית להרגיש את ההבדלים עם תזונה צמחונית.

ברגע שאתה מתחיל לעשות מדיטציה באופן קבוע, הגוף שלך הופך בהדרגה מעודן, הופך מתאים יותר למדיטציה. אז, ממש כפי שהגוף שלך יודע מאיזה מזון להימנע כאשר יש לך קלקול קיבה, הוא באופן טבעי ישליך את האוכל שעוצר אותך מלעשות מדיטציה כהלכה.

אבל אני אומר לך, אל תכריח את עצמך להיות צמחוני, אפילו אם אתה עומד להתחיל לעשות מדיטציה.

אם אתה תעשה את זה, הרצונות המודחקים יגדלו ויתחזקו ואתה פשוט לא תהיה מסוגל לצאת מההשפעה שלהם.

אם אתה יכול לעזוב את הבשר ללא בעיות, עשה זאת.

אחרת המשך ותהנה ממנו ללא דאגות או אשמה.

בבקשה אל תרגיש אשמה לגבי כך!

בסופו של דבר, האשמה יכולה ליצור יותר חסימות אנרגטיות במערכת שלך; היא יכולה לגרום יותר נזק מאשר הבשר!

כאשר הגוף שלך מוכן, הוא יעזוב את ההרגל מעצמו.

*****

ש. האם צום באמת הוא טוב לבריאות?

כן.

כאשר הוא נעשה בדרך הנכונה, צום הוא בהחלט מטיב.

צום הפך להיות יותר ויותר חשוב בזמננו בגלל הרגלי האכילה שלנו, אשר נעשים גרועים מיום ליום! אל תחשוב שצום נעשה רק מכוונות דתיות. מאחורי כל המסורות האלה ישנן סיבות מדעיות מדויקות. בסנסקריט אנו אומרים Brahma Annam, אוכל הוא אלוהים.

אוכל הוא האנרגיה אשר מחזיקה את חיינו. אכילה צריכה להיות כמו צורה של טקס.

אבל כיצד בדרך כלל אנו מטפלים בבטן שלנו? אנחנו פשוט ממשיכים לזרוק כל דבר לתוכה! שום בעל חיים אחר אינו אוכל יותר מ 2-3 סוגי מזון. למעשה, מלבד חיות הבית שלנו, האחרות יכולות לאכול סוג אוכל אחד במשך כל חייהן. האריה אוכל רק בשר, האייל אוכל רק עשב. כל סוג של הזנה שהם זקוקים לו מסופק ממזון אחד זה.

שום דבר אינו מסתורי שוב!

לא רק זאת, כל בעל חיים אחר אוכל רק מה שהכרחי לו בנקודת זמן מסוימת. על תאווה לא נשמע בעולם בעלי החיים!

אם שמת לב לתינוקות, הם לא ישתו טיפה אחת של חלב יותר ממה שהם צריכים, לא משנה כמה אתה מכריח אותם! אבל אנחנו לגמרי חרשים לאותות האזהרה הניתנים על ידי הבטן שלנו. לא רק שאנו זורקים כל מיני סוגי מזון לתוכה, אנו גם אוכלים הרבה יותר ממה שצריך. אנו מתנהגים את הבטן שלנו כמו פח זבל לאוכל!

מה היא מטרת האוכל? לתת לנו אנרגיה.

אבל האם בדרך כלל אנו חשים אנרגטיים לאחר האוכל? לא! בדרך כלל אנו כולנו נשמח למנוחה טובה לאחר שאכלנו! לאמר שאנו חשים מנומנמים לאחר אכילה, זה כמו לאמר שנעשה חשוך כשהשמש עולה! זה לגמרי לא טבעי.

במה אנו טועים?

אנו חונקים את המערכת שלנו באוכל! האנרגיה שמושקעת בעיכול היא יותר מהאנרגיה שמשתחררת מהאוכל. אז לאחר האכילה, אנו למעשה

מרגישים באנרגיה נמוכה!

אנרגיית העיכול בגופינו ידוע כ – jataraagni, האש הבסיסית.

מתוך חמשת האלמנטים העיקריים )panchabhootas), אש, היא נקודת – המפגש של חומר ואנרגיה. אש היא הכח )shakti )שמשנה חומר לאנרגיה.

בימים רגילים, כאשר אנו מעמיסים על הבטן שלנו באכילה מוגזמת וחסרת אכפתיות, כל האנרגיה של האש הבסיסית מושקעת בעיכול האוכל הזה ובניקוי הגוף מרעלים. היא נתפסת ב "עבודת תחזוקה". אנו לא נותנים לאנרגיית האש הבסיסית הזדמנות לבצע את תפקידיה החשובים האחרים.

האש הבסיסית )אנרגיית העיכול בגופינו( היא כח טהור עצום. כאשר אנו מתרגלים צום, האש הבסיסית לא רק שמנקה את השומן המיותר מגופינו, אלא גם מנקה את האנרגיה השלילית שאספנו.

ממש כשם שהרגלי אכילה דלים יכולים לגרום למשקעי שומן להצטבר בגופינו הפיזי, רגשותינו המודחקים יוצרים שכבה בגופי האנרגיה שלנו. ובמשך השנים, ממש כמו שכולסטרול חוסם את העורקים ומפריע לזרימת הדם בלב, ""חסימות אנרגטיות" מפריעות לזרימה החופשית של האנרגיה לאורך הגוף שלנו.

בימים בהם אנו נותנים לבטן שלנו לנוח, )האש הבסיסית( אנרגיית העיכול בגופינו זמינה להעלים את חסימות האנרגיה הללו ולהפוך את האנרגיה השלילית לחיובית.

זוהי הסיבה, שכאשר אתה צם, אתה בדרך כלל חש יותר קל ואנרגטי, לא עייף! רק נסה את זה וראה בעבור עצמך. למעשה, הילינג ומדיטציה יתנו לך תוצאות טובות יותר בימים בהם אתה צם. רק אם אתה סובל מסכרת או מחומציות, יהיה עדיף להתייעץ ברופא שלך לפני שאתה מחליט לצום.

הימים הממשיים שבהם אתה צם אינם משנים; זה רק עניין של שיגרה חברתית. צום ביום קבוע הוא עדיף משום שזה קל יותר לעקוב ולהיות סדיר )לדוגמא, כל יום חמישי או כל יום של ירח מלא(.

אבל לצום לפחות פעם בשבועיים זוהי דרך נהדרת לנקות את הגוף. צום מוחלט )רק שתיית מים( הוא הטוב ביותר, אבל אם אתה לא מסוגל לעשות זאת, לפחות תנסה תזונה של מיצי פירות או ירקות באותו היום.

זה לא קשה כמו שזה נשמע! לאחר מספר שעות ראשונות של רעב עז, הרעב נעלם מעצמו. ואל תדאג, שום דבר לא יקרה לך, אתה לא תמות!

האם אתה יודע, אדם בריא יכול לשרוד עד 90 יום פשוט רק על מים; הגוף שלנו מכיל מספיק אנרגיה שמורה ל 90 יום. אני רק מבקש ממך לתת לבטן שלך הפסקה ל 24 שעות!

לא תודה לך! אל תאמר זאת, הרגש זאת

לא תודה לך!

לא תודה לך! אל תאמר זאת, הרגש זאת

כל חייך, אתה רגיל למילים תודה לך. עוד מילדות, לימדו אותך לאמר תודה רבה. עד הזמן שאנו גדלים להיות מבוגרים, זה הופך לחלק מאיתנו. אנו רגילים למילים באופן מכני, באופן שיטתי.

המילים תודה רבה לעיתים נדירות נושאות את הרגשות שהם אמורות לשאת: הכרת תודה. למעשה, אנו מבססים את כל חיינו על הרגשות ההפוכים: ציפיות. ביחסינו, אנו דורשים אהבה. בחברה, אנו דורשים תשומת לב. מעצמנו, אנו דורשים ביצועים טובים יותר ויותר. ומאלוהים, אנו דורשים כל דבר שמישהו אחר אינו יכול לתת לנו! אנו ממשיכים לבקש, לדרוש – מבלי להכיר תודה בעבור מה שכבר יש לנו.

הכרת תודה אינה איזושהי צורת מוסריות שנכפית עליך.

זהו עיקרון בסיסי לאושר שלך!

כל עוד אתה ממשיך לרצות, אתה תחת השפעה של מאורעות חיצוניים. כאשר אתה חיי בהכרת תודה, אף אחד או שום דבר אחר אינו יכול לגעת באושר שלך.

כאשר אתה חיי עם ציפיות, חייב שיהיה פער בין הציפיות שלך וההגשמה שלהן. ברגע שתאווה אחת מסופקת, עשר נוספות יזנקו מעלה.

בודאי, בחיי כל אחד, יהיו איזשהם עליות ומורדות. תמיד יהיו איזשהם תשוקות שאינן התממשו. זה טבעי. כפי שאומרים, זאת פשוט השאלה האם אתה בוחר להסתכל בחצי הכוס המלאה או בחצי הכוס הריקה! כל עוד אתה מתרכז במה שאין לך, אתה תרגיש ריק בחייך. המילים, "אני רוצה..." הם כמו חור שחור. הוא בוודאי יבלע פנימה את כל מה שכבר יש לך בחייך, וישאיר אותך מרגיש ריק.

פעם אדם הלך לראמנה מהרישי )Maharishi Ramana )ואמר, Bhagwan , אני רוצה שלום! ראמנה ענה, מההצהרה שלך רק הסר את המילה "אני", הסר את המילה "רוצה" ומה שנשאר זה שלום! הסר את האגו, הסר את הציפיות, ושלום הוא כבר שלך.

אתה שמעת את הסיפר על שיבא )Shiva )והבראמה קאפלה )Kapala Brahma). הבראמה קאפלה הזה נמצא בכל אחד מאיתנו. זה אינו יותר מאשר האגו שלנו.

האגו הוא כזה שהוא בולע כל דבר!

בחייך שלך, רק חשוב על הדברים שאתה מבקש לעצמך ממש עכשיו.

עשה רשימה.

ועכשיו עשה רשימה של דברים שכבר יש לך. איזו רשימה עושה אותך שמח, ואיזה רשימה עושה אותך מוטרד?

התשובה היא ברורה.

אז באיזו רשימה אתה צריך להתמקד? לכל יצור חי יש את החוש להתמקד בלשמר את אושרו! מדוע אנחנו לא?

פתח את הדלת תן לבריזה להיכנס!

אם אתה רוצה לבסס את חייך על בקשה, או על הכרת תודה, זה לגמרי תלוי בך.

ישנם רק שני סוגים של דת בעולם: דתות שמתבססות על תפילה, ודתות שמתבססות על הכרת תודה. אחרי הדתות המתבססות על תפילה עשוי ללכת ההמון. אחרי הדתות המתבססות על הכרת תודה יכולים ללכת רק מספר נבחרים. עם תפילה באה התחננות, צפייה. עם הכרת תודה באה רוחניות. זהו העיקרון מאחורי הסופים, מאחורי חסידים. זוהי האומנות של חיים בהכרת תודה, האומנות לחיות את החיים בדרך כזאת שהכל הופך לקדוש. הסופים והחסידים שרים ורוקדים על מנת להביע את הכרת התודה שלהם ליקום. שירה וריקוד היא צורה של תפילה בעבורם.

להראות את הכרת התודה שלך אינה עניין של בילוי שעות בעשיית pooja(פוג'ה – טקס דתי(. רק להיות מאושר, להיות מודע למתנות של החיים, זה מספיק. להראות הכרת תודה הפך לכזה פולחן דתי, לכזאת חובה בעבורנו, ששכחנו כיצד מרגישים בהכרת תודה אמיתית.

כל חייך לימדו אותך להיות אסיר תודה להוריך, למוריך, לחברים ולזרים. זוהי רק התניה! כאשר הכרת תודה אמיתית עולה, אתה תראה איזה הבדל עצום ישנו! הכרת תודה היא אינה יותר מאשר התמלאות בשמחה, בחמלה. היא זורמת מתוכך מבלי מודעותך; אתה אינך יכול לשלוט בכך!

אנחנו לא טעמנו את המתיקות של הכרת התודה, את התחושה העצומה של הגשמה שאתה חש כאשר אתה מעניק את הכרת התודה שלך ליקום.

סיפור קצר:

המאסטר הסופי גו'נאיד Junnaid ) )היה נוהג להציע את הכרת תודתו לאלוהים חמש פעמים בכל יום. פעם אחת, הוא וחסידיו עברו דרך כפרים שבהם סופיים לא היה מקובלים.

בכפר הראשון, אנשים סרבו לתת להם צדקה, אז הם נאלצו ללכת ללא אוכל באותו היום. ביום למחרת, אותו הדבר קרה. ביום השלישי, הכפר דרכו הם עברו היה כל כך עוין שהם גורשו החוצה במקלות ואבנים.

באותו הלילה כרגיל, גו'נאיד כרע ברך והציעה את הכרת תודתו לאלוהים. בראותם זאת, חלק מחסידיו זעמו.

במשך שלושה ימים אנחנו הולכים ללא אוכל, מאסטר! גורשנו מהכפר כמו כלבים! האם זה מה שאתה מציע בעבורו את הכרת תודתך? הם שאלו אותו.

גו'נאיד ענה, אני אף פעם לא נוהג להודות ליקום בעבור משהו מסוים! אני מעולם לא חשתי אסיר תודה מאיזושהי סיבה. אז כיצד אני יכול להפסיק להיות אסיר תודה מאיזושהי סיבה? הכרת התודה שלי אינה צריכה סיבה; היא פשוט זורמת.

החיים עצמם הם מתנה גדולה מהיקום.

הקיום עצמו הוא סיבה מספקת להיות אסיר תודה. היקום ממטיר עלינו! השמש, הפרחים, הגוף שלך, החיים שלך; האם ביקשת איזה מהדברים הללו?

האם עבדנו מאד קשה על מנת להיות ראויים לחיים?

האם מישהו יכול לאמר שהוא בילה זמן במטבחו של אלוהים או בגנו, עמל קשה כדי שהוא יענה מהחיים האלה?

לא!

החיים פשוט ניתנו לנו במתנה.

זוהי הסיבה שאנו מעריכים אותם כל כך בזול, זוהי הסיבה שאנו לוקחים את החיים כמובנים מאליו.

לא תודה לך!

בהתחלה, כל הדתות, כל התרבויות נהגו להדגיש הכרת תודה בחיים. אבל לבסוף, אנחנו שכחנו זאת. בהודו, יש לנו את הביטוי, Brahma Annam( אוכל הוא אלוהים(. נוצרים ויהודים אומרים תודה לפני כל ארוחה. אבל כמה פעמים אנו באמת מרגישים את הכרת התודה? לרב אנו פשוט ממלמלים את המילים מתוך הרגל.

אחד מחסידי סיפר לי את הסיפור הזה; זה באמת קרה: הוא נהג להתקשר לאשתו מהמשרד כל אחה"צ ובזמן הפסקת צהריים. ממש לפני שהוא ניתק, הוא תמיד נהג לאמר לה, אני אוהב אותך.

יום אחד, הבוס שלו התקשר לטלפון שלו בזמן הפסקת הצהריים. אחרי שהם דיברו, הוא אמר מבלי לחשוב, אני אוהב אותך! ולרע המזל שלו, הבוס שלו הייתה גברת! אתם יכולים לתאר לעצמכם מה קרה אחרי כן.

זה מה שקורה כאשר אתה פועל מתוך הרגל, מבלי להפנים את משמעות המילים. ממש כשם שהאיש הזה נהג לאמר אני אוהב אותך באופן אקראי, מבלי להרגיש באמת איזושהי אהבה, אנו גם אומרים תודה רבה לך בלי שום תחושה אמיתית של הכרת תודה.

בטאנטרה )Tantra), לפני שעושים אהבה, שני האנשים "סוגדים" אחד לשני, משום שהם עומדים להיכנס לתוך התמזגות של שתי אנרגיות אלוהיות. הם מברכים לשלום זה את זה בכבוד ובהכרת תודה. זהו ההבדל בין סקס, אהבה וחמלה!

זה לא רק מוסיף ליחסים שלך. זהו האומדן לגישה שלך לחיים עצמם.

כאשר אתה נותן ולוקח רק עם ציפיות, ובלי כבוד, היחסים שלך עם החיים יהיו כמו סקס. זה מחייב בתוצאה של הנאה קצרת – טווח, ותסכול ארוך – טווח.

כאשר אתה נותן ולוקח עם ציפיות, אבל גם עם כבוד, אז זוהי אהבה. זוהי הדרך שבה רובנו חיים. אנו מכבדים את החיים, אבל אנו גם נפגעים כאשר החיים אינם נותנים לנו מה שאנו רוצים.

עם חמלה, אין שום ציפיות; רק נתינה חופשית ושמחה. כמו שהפרח מפיץ את הריח שלו מבלי לחשוב אם הוא יהיה מוערך או לא, אנו פשוט נותנים אהבה מתוך ההצפה של החמלה.

ואל תחשוב שאם אתה נותן מבלי לצפות, אתה לא תקבל שום דבר בחזרה! זה בדיוק ההפך. כאשר אתה חי בהכרת תודה, אתה תהיה מבורך על ידי החיים.

בחמלה, אתה אסיר תודה שהאחר מקבל את מה שאתה נותן, עוזר לך לחלוק, מקל על משא האהבה שלך. האם אי פעם חשבת על כך? לא להיות נאהב זה מאד קשה, אבל שלא ירשו לך לאהוב זה הרבה יותר גרוע! אם מישהו אינו מחזיר לך על האהבה שלך, אתה יכול לסבול זאת. אבל אם מישהו אפילו אינו מקבל את האהבה שלך, האם אתה יכול לסבול זאת? אנחנו כולנו נולדנו לתת; אנחנו פשוט איננו מודעים לכך.

בהודו, יש לנו קונספט נפלא שלא שמעו עליו במערב: בהודו, זהו הנותן שאומר תודה רבה! וזאת מכיוון, שהאחר נתן לו הזדמנות לתת, קיבל את המתנה שלו. בהודו זה נחשב לחטא לקחת, וזכות לתת. אז הנותן מודה ללוקח שעשה לו טובה, שקיבל את מתנתו. אבל אני אומר, כאשר אתה נותן ולוקח ללא ציפייה, שניהם הופכים לפעולות מקודשות. כפי ששיקספיר אומר בצורה כה יפה לגבי החמלה; גם זה שנותן וזה שמקבל הם מבורכים.

הדרך היחידה לקשר חיי עם המציאות, עם היקום, היא דרך הכרת תודה.

פתח את הדלת תן לבריזה להיכנס!

כאשר אתה אוהב, פורח, מלא בהכרת תודה, אתה תמיד תרגיש את האנרגיה העצומה של היקום זורמת דרכך. אל תאמר תודה רבה, הייה תודה רבה! אל תעניק הכרת תודה, הפוך להכרת תודה! זוהי טאנטרה - לקבל כל מה שהחיים נותנים לך בכבוד ובהכרת תודה. הכרת תודה היא הדרך הכי חסרת מאמץ לשמחה שנמשכת לאורך כל החיים. תודה רבה לך! מה היא קארמה? הבנת החוק