מה החיפזון הגדול? קח את החיים במנות קטנות🔗

אתמול ראיתי במקרה פרסום במגזין. הוא היה למשכך כאבים – כדור לכאבי ראש, או משהו בסגנון הזה: אישה מודרנית צעירה חייכה אלי מהמודעה. המודעה אמרה: 06:00 – התעוררות 08:00 – ילדים 09:00 – משרד 11:00 – פגישה 13:00 – ארוחת צהריים עסקית 18:00 – פקקי תנועה 19:00 – קניות בסופר 20:00 – אורחים 22:00 – )שם הכדור(

האישה חייכה כאילו שזה היה הדבר הטבעי ביותר בעולם לקחת כדור נגד כאבי ראש כל יום לפני השינה בלילה. זה היה משכנע בצורה כה יפה!

איזה מן דרך זאת לנהל את החיים? לרוץ מבקר ועד ערב, מיום אחד לשני! לא פלא שהיה לה כאב ראש כל לילה!

והדבר הגרוע ביותר הוא, קצב החיים הזה הפך להיות לגמרי נורמלי, לגמרי מקובל כיום. זה הפך לגמרי נורמלי להיות בחיפזון נורא, להיחפז דרך החיים.

רק עצור בכביש וצפה בתנועה ברמזור.

כולם עסוקים בלצפצף בצופרים שלהם ללא סיבה מסוימת.

וברגע שהאור מתחלף, אם אדם אחד אינו מסוגל להזיז את הרכב שלו בזמן, יהיו מאות אנשים מנסים להזיז אותו מהדרך.

נראה שהחיפזון הוא מחלה מוזרה בת זמננו.

מכונות מומצאות בכל יום על מנת לעבוד מהר יותר ויותר. המחשבים המהירים ביותר מבצעים אלפי פעולות בכל שנייה.

סילונים על קוליים נושאים אותנו ממקום אחד לאחר במהירות המהירה ממהירות הקול.

רשתות תקשורת מעבירות מידע במהירות עצומה בין יבשות, דרך תחנות לוויין הנמצאות הרחק מעל האדמה.

כפי שהם אומרים, יש לנו תקשורת @ במהירות המחשבה!

אבל לאן אנו הולכים בכזאת מהירות?

לאן כולנו רצים?

או יותר נכון, ממה כולנו בורחים?

האמת היא, אנחנו רצים לקראת ו בורחים מ.

אנחנו מונעים משתי סיבות משכנעות במידה שווה: חמדנות ו פחד.

פתח את הדלת תן לבריזה להיכנס!

החמדנות אומרת לנו: אין זמן! במשך של שישים או שבעים שנה המוענקות לך, אתה צריך לחיות כל כך הרבה תשוקות! אתה צריך להיות הבעלים של מקסימום הדברים, אתה צריך לטעום את מקסימום מספר ההתנסויות.

אתה צריך לחיות את החיים עם נקמה!

כמו חולה במחלה סופנית הנחוש להנות מהחודשיים האחרונים לחייו, אנו נחפזים מתענוג לתענוג עד אין סוף.

ובכל יום, אנו באים תחת מתקפה חדשה מהתקשורת.

כאשר אתה הולך לעבוד, רק קרא את השלטים בדרך. הם כולם אומרים את אותו הדבר!

כאשר אתה הולך הביתה, הפעל את הטלוויזיה וצפה בכותרות.

מה הן אומרות? את אותו הדבר!

בכל שעה של מהלך היום, נאמר לנו שהחיים שלנו יהיו בלתי שלמים ללא עבודה חדשה, מכונית חדשה, חברה חדשה, בית חדש.

איפה הזמן להשיג את כל מה שאנו צריכים? אז אנו מתחילים לרוץ.

אנחנו חייבים להרוויח, אנו חייבים להוכיח את עצמנו!

ומאחר ויש לנו מעט זמן, עלינו לנהל חיים כפולים.

אנו מנסים לדחוס 48 שעות, 72 שעות לתוך כל יום. לבסוף, אנחנו צריכים לדחוס מספר גלגולי חיים לתוך גלגול אחד!

אבל פיזית, יש גבול למה שאנו יכולים לעשות ביום אחד. אנחנו יכולים להיות רק במקום אחד בזמן אחד. אז אנו מתחילים לחיות חלק מהחיים שלנו דרך השכל שלנו.

זוהי הדרך החדשה לחיות את חיינו!

הנאה שכלית היא אינה אלה הנאה מבלי באמת להנות.

מהנדס התוכנה עובד עד 03:00 או 04:00 במשרדו בעיר ובודאי שיהיו לו במחשב שלו תמונות יפות של הרים או חופים!

בעוד הוא יושב במשרדו, הוא רואה ונהנה מיופי ההרים; הוא מנסה להקשיב לגלים בחוף הים. איך זה נקרא...? ישנה מילה...ביצוע מספר משימות בו - זמנית? על פי המהנדס, הוא מבצע מספר משימות בו - זמנית! עובד במשרדו, הוא גם נהנה על החוף. בחירה חכמה! אבל האמת העצובה היא, התמונה במחשבתו מייצגת את החופש שלעולם לא יהיה לו את הזמן לקחת. משום שהוא עסוק מידי בעבודה, יותר מדי עסוק בשאיפה לקידום הפלאי שיהפוך אותו למנהל הפרויקטים הצעיר ביותר בחברה, שנים לפני זמנו.

אנחנו רדופים ברעיון לסיים דברים לפני זמנם.

בימים אלה, אנו מנסים ללמד תינוקות בני שישה חודשים ללכת לשירותים! אנחנו מצפים מילדינו לגדול במהירות שנים לפני זמנם.

זהו אבסורד כפי שנצפה מעץ מנגו לתת פירות בשנה הראשונה שלו! זה פשוט הולך כנגד הטבע של העץ. מדוע אנו עושים זאת?

בזמנים מוקדמים, נראה היה שגלגול חיים אחד מספיק בצורה מושלמת למה שכל אחד חפץ בחייו. אחרי הכל, מה האדם רוצה? לאחר כמות מועטה של השכלה, הוא ימשיך לשמור על השדה של אביו או העסק שלו. הוא יתחתן, יוליד ילדים ויחיה את חייו באותה העיירה, באותו הבית. לאן היה למהר? עכשיו, אין לנו יותר את הסבלנות לחיות את החיים כפי שהם באים!