קום וצא ברקוד!
סיפור קטן:
בכפר, חיו שני אנשים קדושים )sadhus). אחד מהם היה מאד גאה בידע שלו בכתבי הקודש ובלוגיקה.הוא היה תמיד בענייני פילוסופיה. השני היה פשוט, אדם שמח שהתערבב עם הכפריים וחי חיי שלווה.
יום אחד השניים נפגשו על הדרך המובילה לשוק.
לאן פניך מועדות? שאל הסאדו הראשון, מקווה לפתוח דיון פילוסופי.
לאן שרגלי יובילו אותי! ענה השני בשמחה.
הסאדו הראשון התבלבל. למה הוא התכוון בכך? האם הוא הציג בפניו חידה פילוסופית? כיצד לענות לו? הוא הלך לביתו ובזבז את כל היום מהרהר במשמעות הצהרתו של הסאדו. בקושי גדול, הוא עיצב במיומנות טיעון – נגדי שווה ערך באינטליגנציה שלו.
ביום שלמחרת, הוא התקרב בתחושת ניצחון לסאדו השני על אותה הדרך.
לאן פניך מועדות? הוא חזר שנית.
לאן שהרוח תיקח אותי! ענה השני במתיקות.
זה היה יותר מדי! הסאדו הראשון היה מבוהל. היה לו טיעון נגדי מושלם, ועכשיו האחר שינה את ההצהרה שלו! הוא חזר בחזרה הביתה והכין את עצמו לעמוד מול האתגר החדש הזה.
ביום השלישי, הוא ארב לסאדו האחר וחזר על השאלה,
לאן פניך מועדות?
הו, רק לשוק, לקנות קצת ירקות!, ענה הסאדו האחר, צוחק.
ככה הם החיים!
בחיים, התשובה משתנה בכל יום. כאשר השינוי הוא המציאות היחידה של החיים, כיצד אתה יכול לתכנן קדימה?
בטאואיזם הסיני, החיים מיוצגים באופן סימבולי על ידי היין – יאנג. יין ויאנג מיצגים את העקרונות המנוגדים של החיים – חיובי ושלילי, חושך ואור, כיווץ והתרחבות. דבר יפה בנוגע ליין – יאנג הוא ששני ההיבטים זורמים ללא הרף אחד לתוך השני, משתנים בכל רגע. יש תמיד מעט יין ביאנג, ולהפך; ממש כמו בחיים, שהם תמיד נוזליים, תמיד משתנים.
בניסוי שנוהל על ידי פסיכולוג התנהגותי, שתי קבוצות אנשים נתבקשו להקשיב לאותו קטע מוזיקלי ולהגיב בכל דרך שהם רצו – בריקוד, שירה, צחוק, הרמת ידיים או רק בישיבה. ההבדל היחיד היה, בקבוצה השנייה, כל האנשים היו עם כיסוי עיניים.
אין צורך לאמר, פחות מחמישית מהקבוצה הראשונה הגיבה למוזיקה בצורה ספונטאנית באמת, בעוד בקבוצה השנייה כמעט כולם הרשו לעצמם להשתחרר.
אנחנו כולנו גדלנו מפחדים להראות מטופשים או מאבדים כיוון, מללכת נגד הזרם, כך שפשוט איבדנו את היכולת להגיב לרגע מבלי פחד או דעה קדומה.
הדבר המצחיק הוא, בזמנים אלה אנשים רבים ערים לחשיבות של להיות ספונטאני אבל שכחנו איך "לעשות את זה"!
בכל מקום אתה מוצא בני נוער לובשים חולצות שעליהן כתוב עשה את הדבר שלך, אבל האמת היא שהם מפחדים לא לעשות את מה שמקובל, שלא להתאים למקובל. אני אומר לך, אתה לא צריך ללמוד להיות ספונטאני! כולנו נולדנו עם יכולת פנימית להנות מהחיים, מרגע לרגע. באיזשהו מקום לאורך הדרך, בין ההרגלים האישיים וחוקי החברה, איבדנו את היכולת הזאת. וכל דור עושה זאת לבא אחריו.
יש לנו יכולת עצומה להרוס את הספונטאניות של ילדינו.
פתח את הדלת תן לבריזה להיכנס!
אל תשיר עכשיו, אבא ישן! מי ביקש מימך לצייר על הקיר? לך למיטה מיד! האם זה הזמן לשחק בחוץ?
אין לנו מושג איזה דבר מסוכן אנו עושים להם! שיהיה לך מאד ברור: להיות ספונטאני זה לא אומר לחיות ללא מעצורים. זהו אינו החופש לשבש את החוקים הבסיסיים של חיים חברתיים. ספונטאניות היא אינה אנרכיה, או סיפוק – עצמי. להיות ספונטאני זה פשוט לזרוק את ההרגלים שלך. לזרוק את הדעות הקדומות שלך. לזרוק את האתמול ואת המחר שלך. ראה היום בעיניים צלולות, במח שאינו עמוס. הגב להתגלות העשירה של החיים, רגע לרגע. חבק את השינוי – והחיים יחבקו אותך!