קום וצא ברקוד! היה ספונטאני
מאסטר הזן )Zen )המפורסם באנקאי Bankei) ), נדד ביפן, והגיע לעיר חדשה.
)הסיפורים שלי לעיתים קרובות לקוחים מהזן, משום ששום דת אחרת אינה מתרשמת מהחיים ככה יפים, פוגשת את החיים בכזאת הערכה ואומץ והומור.
זן הוא סיפור אהבה עם החיים!(
כאשר האנשים שמעו שמאסטר הזן נמצא בעיר שלהם, הם באו לראות אותו, ואמרו,
מאסטר אהוב, שמענו כה הרבה עליך! שמענו שפשוט מעצם השהייה בנוכחותך, אנשים מרגישים שמחים לאין שעור. הם נרפאים ממחלות בצורה ניסית. הם מרגישים שהמשאלות שלהם מתגשמות! מה היא המדיטציה המיוחדת שאתה מתרגל על מנת להגיע לכוחות האלה?
המאסטר השיב בפשטות, כאשר אני רעב, אני אוכל. כאשר אני עייף, אני ישן. זוהי המדיטציה שלי.
זן מאסטרים בדרך כלל מדברים כך! וממש כשם שאתה מבולבל עכשיו, האנשים ששומעים אותו גם הם מבולבלים. מה יכול להיות קל יותר מלאכול ולשתות? כל חייהם, הם אכלו וישנו! והנה היה כאן המאסטר הגדול הזה, וקרא לכך טכניקת מדיטציה עוצמתית!
אז הם מתחננים להסבר.
והמאסטר שואל אותם, האם אתם באמת אוכלים כאשר אתם רעבים? האם אתם ישנים כאשר אתם עייפים?
האם אנו?
מתי אנו בדרך כלל אוכלים?
כאשר ארוחת הצהריים מוכנה; כאשר יש לנו זמן; כאשר השעון אומר.
מבלי לשים לב, אנו חיים את חיינו בתוך דפוסי התנהגות קבועים.אפילו בעבור פעולות כה אישיות כמו לאכול ולישון, אנו תלויים בלוח זמנים שבנינו בעבור עצמנו! הדפוסים האלה ששולטים בחיינו הם לא יותר מאשר מה שאנו מכנים הרגלים.
ישנם כל כך הרבה אנשים שאינם יכולים להתחיל את יומם בלי כוס תה או קפה! אם הם אינם יכולים לקבל את התה שלהם דבר ראשון על הבקר, הם מפתחים כאב ראש, הם אינם יכולים להמשיך את היום. לכל אחד מאיתנו יש את הרגלי הפינוק שלו. אנו קוראים להם "ההרגלים שלנו", וחושבים שאנו אחראים עליהם, אבל למעשה הם אלה שאחראים עלינו!
ההרגלים האלה מובילים לקיצוניות מטורפת, אובססיה להרגל עשויה להרוס את חיינו. בפסיכיאטריה, זה ידוע כהפרעה קומפולסיבית כפייתית )OCD).אנשים הסובלים מהפרעה זו נוטים לחזור ללא הרף על אותה הפעולה. זו יכולה להיות פעולה פשוטה כמו לרחוץ את ידיהם, או לבדוק ולראות האם הדלת נעולה פתח את הדלת תן לבריזה להיכנס!
היטב, אבל הם יעשו זאת שוב ושוב כאילו שחייהם תלויים בכך. אוטיסטים יכולים להיות מוטרדים באופן חמור אם משהו בסביבתם אפילו מעט משתנה; אפילו אם הרהיטים אורגנו מחדש בחדר, זה מספיק להפעיל אותם.
אל תצחק על ההתנהגות הזאת ותאמר זהו טירוף!
שיהיה לך מאד ברור: בין מה שנקרא נורמאלי לבין אנשים עם הפרעות, ישנו רק ההבדל של דרגה וההבדל הוא קטן!
ההרגלים הופכים אותך להיות רדום לשינויים הקורים במציאות בחיים. לפעול מתוך הרגל זה אומר לפספס את כל ההזדמנויות לשינוי שהחיים יוצרים בעבורנו בכל רגע.
אפילו ברגעים הכי מאתגרים של חיינו, אנו נוטים לפעול מתוך הרגל!
כייס מת והגיע לגן עדן. סט פיטר )Peter .St), השומר על שערי הפנינה, עצר אותו. הוא הזכיר לאיש שהוא רימה אנשים כל חייו, וראוי ללכת לגיהינום.
אבל הכייס התחנן למחילה והבטיח להפוך לאדם חדש.
לבסוף סט פיטר ריחם עליו. בסדר, הוא אמר לאיש, כנס פנימה. אבל קודם לכן, האם איכפת לך להחזיר את הארנק שלי?
בחברה "המתורבתת" שלנו, אנו קובעים ערך מגוחך לעקביות.
בדרך כלל, אנשים כה גאים בכך שהם עקביים! הם מתרברבים בכך שהם התעוררו באותה השעה במשך שלושים השנים שחלפו; הם מתרברבים איך הם היו קומוניסטים או אתיאיסטים או לא משנה מה, מאז ימי בית הספר שלהם.
אנשים עקביים הם האנשים המשעממים ביותר! כאשר מישהו הוא תמיד עקבי, זה אומר רק את אחד משני הדברים הבאים:
)א( הוא נולד מושלם, ואינו צריך לשנות שום דבר בעצמו למשך כל חייו, או )ב( הוא נצמד לרעיונות הישנים שלו, מתוך גאווה או פחד.
אני לא חושב שמישהו יכול לטעון להיות כבר מושלם? כך שהסיבה היחידה האחרת תהיה, הפחד משינוי.
הרגלים מייצגים את המוכר, הדפוסים המקובלים של החיים. הרגלים מסמלים בטחון. זוהי הסיבה שאנו נצמדים להרגלינו!
דרוש אומץ עצום לחיות בלי הרגלים, בלי אמונות. זה אומר שאתה אינך זקוק לרעיון שיאמר לך מה נכון, או מה לעשות. אבל אנחנו כל כך מפחדים לעשות טעויות, כך שאנו הורסים את הספונטאניות שלנו. אני שואל אותך, אפילו תינוק אינו מפחד לעשות צעדים חדשים, אז מדוע אתה?
האושר של הקיום טמון ביכולת שלך לפתוח את עצמך לשפל ולגהות של החיים. החיים הם חוסר בטחון! למד להנות מחוסר הביטחון של החיים, ואתה לעולם לא תרגיש פחד.
כאשר אנו מתבגרים, אנו נוטים להתנגד לשינוי יותר ויותר. אנו מרגישים מאוימים על ידי השינוי, משום שהוא הולך כנגד הרעיונות המוצקים שלנו באשר למה שנכון ומוטעה, או מה שעובד או אינו עובד בעבורנו. אנו שוכחים שהחיים הם ביסודם אינם פרדוקסאליים. אנו מוצאים סתירה פנימית רק כאשר אנו משווים את היום למה שלמדנו אתמול, או למה שאנו מתכננים למחר. רק כאשר אנו מנסים להגביל סיטואציה לציפיות שלנו אנו רואים סתירה.