אל תעשה את חובך! חובה )תפקיד( לעומת אחריות🔗

ישנו סיפור הודי עתיק:

מלך יצא לטיול צייד ביער, כאשר לפתע פתאום הוא כושף על יד צלילים נפלאים של חליל. כאשר

ניסה לעקב אחר מקור המוסיקה, הוא פגש באיש שישב לבדו מחוץ לצריפו, מנגן את המוסיקה שלו לנהר

ולרוח.

המלך שאל את האיש, אתה מנגן בחליל בצורה מופלאה! מי לימד אותך לנגן?

או, אף אחד! חייך האיש. כאשר אני יושב כאן וצופה ביופי הזה, השירים עולים מעצמם. זוהי

רק הדרך שלי לבטא את השמחה שלי!

המלך התרשם. אף מוזיקאי מהארמון לא ידע לנגן כה נפלא. הוא החליט שזה יכול להיות רעיון טוב לקחת את האיש בחזרה לארמון איתו.

למרות מחאתו של האיש, המלך לקח אותו בחזרה איתו לארמון. התפקיד היחידי שלו היה לבדר את המלך

עם המוזיקה המהנה שלו. המלך ארגן בעבור האיש את אחד מהחדרים הטובים ביותר בארמון, משקיף על הגנים המלכותיים.

בבקר שלמחרת, המלך התעורר מוקדם וזימן את האיש לגן.

בוא, נגן לי שיר! הוא ציווה.

בצייתנות, האיש נאבק עם החליל – אבל שום מוזיקה לא עלתה ממנו!

המלך נדהם.

מה קרה? האם חסר יופי בגן המלכותי? האם אין לך השראה לנגן? הוא תבע.

לא, הוד מעלתך. הגן הוא יפיפה, אבל המוזיקה שלי לא יכולה יותר להתאים ליופי שלו,

אמר האיש בחוסר שמחה.

מדוע? שאל המלך.

פתח את הדלת תן לבריזה להיכנס!

משום שאתמול המוזיקה שלי הייתה שמחה, היום היא הפכה להיות התפקיד שלי!

*****

תפקיד הוא באמת מילה מכוערת!

לשום מילה אחרת אין יכולת כה עצומה להפוך שמחה לאומללות.

תפקיד היא בוודאי המילה שנעשה בה השימוש לרעה הגדול ביותר בזמננו.

בהיסטוריה של התרבות, כל כך הרבה נכתב ונאמר על החשיבות של עשיית התפקיד שזה הזמן לשאול:

מה הוא למעשה התפקיד?

תפקיד הוא לא יותר מאשר לעשות את הדבר הנכון מהסיבה הלא נכונה!

תפקיד מתעורר כאשר תחושה של ערך נכפה עלינו מבחוץ. כאשר אתה מוצא את עצמך עושה את

הדבר "הנכון", אבל עם שום תחושה של שמחה או מלאות, זה בדרך כלל אומר שאתה רק ממלא חובה.

ובלי יוצא מן הכלל, כל אדם מורד נגד הרעיון שעליו לבצע את חובתו.

אבל חובה היא חרב פיפיות!

כאשר אתה עושה משהו רק מתוך תחושת חובה, אתה בדרך כלל תרגיש לבסוף כועס ומתוסכל. אבל אם אתה לא עושה את זה, אתה מרגיש אשם! בשני הכיוונים, חובה אינה נותנת לך הזדמנות לשמחה. כיצד אנו מוצאים את עצמנו במלכודת החובה?

האמת העצובה היא, לרובנו אין את האומץ לחיות את החיים בתנאים שלנו. אנו מחפשים מפלט בכל כך הרבה ארגונים – סוציאליים, מוסריים, חוקיים. אבל אנו שוכחים ששום דבר בחיים אינו בא בחינם! בתמורה, המוסדות האלה כופים "חובות" עלינו. בסופו של דבר, השליטה עלינו היא תמיד בידיו של מישהו אחר! אבל אנו חיים בחוסר מודעות כה עמוק שאנו אפילו איננו מבינים שאנו לכודים.

איש אחד הגיע פעם לבודהא, לקבל sannyas. הוא רצה להפוך לתלמידו של בודהא. הבודהא חייך ואמר לו, בסדר, אני אקבל אותך. אבל בתנאי אחד. ראשית, אני רוצה שתלך ותהרוג את המשפחה והחברים שלך, ואז חזור אלי.

אל תעשה את חובך!

האיש נדהם. למה התכוון בודהא בכך?

האם בודהא ביקש מהאיש ללכת ולהרוג פיזית את משפחתו וחבריו?

לא! מה שהוא התכוון היה, לך והרוג את הקולות של החברה אשר בתוכך, אשר ללא הרף מנחים ומפריעים לך. הרוג אותם בצורה פסיכולוגית, לא לאמיתו של דבר. הסר את ההשפעה שלהם מההויה שלך.

תיקח מבט קרוב בחייך.

כמה אנשים יושבים בתוך הראש שלך, נותנים לך הוראות כיצד לחיות ומה לעשות? כמה אנשים אומרים לך מה נכון ואינו נכון בעבורך? מי הם האנשים ששולטים בחייך? ההורים שלך, הילדים שלך, בן הזוג שלך, החברים שלך, זרים, החברה, החוק. כל המחברים של כל הספרים המוסריים שקראת, כל הדוברים של כל הקורסים שהקשבת להם יושבים שם!

יהיו מספיק אנשים שיאמרו לך מה להקריב, ולמען מי: עבור המשפחה שלך, עבור הילדים, עבור החברה, עבור המולדת שלך, עבור אידיאולוגיה, עבור אלוהים...!

כל פטריוט חושב שזוהי חובה להרוג! אפילו היטלר חשב שזוהי חובה קדושה להרוג את היהודים על כדור הארץ.

לפחות במלחמה, אנשים הורגים את האויב שלהם בשם החובה.

אתה הורג את עצמך!

שאל את עצמך שאלה זאת במודע: מה הן הסיבות האמיתיות שלי לעשיית

המחויבות שלי?

הרצון להשביע את רצונו של מישהו?

הפחד מגינוי?

תחושה של אשמה?

גאווה בכך שיש לך מוסריות עליונה?

פתח את הדלת תן לבריזה להיכנס!

עשה רשימה של כל התפקידים האלה שעשית בחמש השנים האחרונות.

סמן את אלה שאתה עושה עכשיו.

שאל את עצמך: האם זה היה שווה את זה? האם הם עזרו לך להרגיש יותר שמח, יותר מלא?

או האם הם השאירו אותך עם תחושה מעורפלת של כעס?

עכשיו, עשה זאת. זה חשוב.

עשה רשימה של כל הפעמים בהם עשית משהו בשביל מישהו אחר ושהביאו לך אושר גדול.

אילו הם הפעמים האלה? מי הם האנשים האלה?

אתה תמצא שאלו תמיד היו הפעמים בהם ביצעת פעולה שאינה אנוכית, כאשר מרצון הפחת את תשומת הלב שלך מעצמך לאחרים. זה יכול להיות כל אחד – האהוב שלך, הילד שלך, החבר הכי טוב שלך. מבלי יוצא מהכלל, כאשר פעולה מבוצעת מתוך אהבה, אין אף פעם תחושה של כעס. אף פעם אין את המעמס של החובה. אהבה היא המפתח שיכול לשחרר אותך מהכלא של החובה!

זוהי אינה הצהרה מוסרית.

באם אתה מאמין בכך או לא, באם אתה מקבל זאת או לא, אנחנו כולנו מחוברים באופן עמוק. ממש כפי שכל אורגניזם במערכת האקולוגית של כדור הארץ מחובר במישור הפיזי, אנחנו מחוברים

באופן אינטימי אחד עם השני מבלי שנהייה מודעים לכך.

זוהי המציאות של הקיום שלנו.

לזהות זאת זהו סימן של בגרות.

כאשר אתה חווה אהבה לאחר, אתה עושה את הקפיצה הזאת לתוך המודעות באופן טבעי!

כאשר אנשים מדברים איתי לגבי חובה, אני אומר להם.

מה שאתה עושה זהו הדבר הנכון אבל הסיבה שלשמה אתה עושה זאת היא אינה נכונה!

חייה מתוך מודעות, ולא מחוץ למודעות!

אל תבטח בפחד שלך. בטח באינטליגנציה שלך.

אפילו בלי פחד או אשמה, אתה באופן אוטומטי תישאר על הדרך הנכונה. אל תעשה את חובך!

אתה עשוי לשאול אותי, אבל ברב ההתחייבויות שלי מעורבים אנשים שאני אוהב! אז מדוע אני

מרגיש כזה מאמץ?

מכיוון, שבאיזשהו מקום לאורך הדרך, בטלטלות של חיי היום יום, איבדת המיקוד באהבה שלך!

אתה החלפת את חוש האחריות האישי שלך בכוח מחויבות כפוי.

ישנו הבדל עצום בין אחריות למחויבות.

אחריות היא פשוטו כמשמעו היכולת להגיב. זוהי היכולת שלך להגיב באופן ספונטאני לצורך של

מישהו אחר.

אחריות היא מה שמעורר השראה באדם לרוץ לתוך שריפה על – מנת להציל זר. שום תחושה של חובה לא יכולה להשיג זאת! אחריות היא ענף טבעי של אהבה. היא עולה כאשר אתה מזהה שאתה אינך מופרד מהאחר.

היא פורחת מתוך ההבנה העמוקה:

.You are, there fore I am – אני לכן ,הינך אתה

ברגע שתחושת האחריות עולה, המילה חובה תעלם מעצמה.

כולם יודעים...! בטח באינטליגנציה של גופך

הכותרת אמרה:

לפני זמן מה ראיתי פרסום למותג ספורט. התמונה הראתה אדם מתאמן באינטנסיביות לקראת תחרות.

כולם יודעים...! בטח באינטליגנציה של גופך

כולם יודעים...!

אם הגוף שלך מבקש ממך לעצור, אמור לגופך לשתוק )גם להיסגר(.

כמה פעמים אתה מבקש מהגוף שלך לשתוק?

מהרגע שאתה מתעורר בבקר, זוהי "משיכת חבל" עם הגוף שלך.

האם אתה מבין, האדם הוא הייצור היחיד שצריך שעון מעורר על מנת להתעורר בבקר, וזאת משום שהוא לחלוטין אינו מכוונן עם הקצב של הטבע!

כאשר אתה מתעורר, הגוף שלך צועק לעוד שינה. לא היה לו את הזמן לחזור לעצמו אחרי הלילה המאוחר שהיה לך. אבל זהו יום ראשון בבקר, אז אתה אומר לגוף שלך לשתוק. אחרי שאתה מבלה שעות ארוכות בוהה במחשב במשרד, העיניים שלך מרגישות יבשות ועייפות. אבל יש לך לסיים דו"ח על הפרויקט. אז מה אתה אומר לגוף שלך? כן, שתוק!

כאשר אתה אוכל או שותה יותר מדי במסיבה, כאשר אתה יושב עד מאוחר וצופה בטלוויזיה, כאשר אתה דוחף את עצמך לעבוד גם ביום שבה אתה לא מרגיש כל כך טוב – אתה ללא הרף מתעלם מהאזהרות של הגוף.

בימינו כולנו מתגאים בכך שאנו אומרים לגוף שלנו לשתוק. אנחנו ממלאים את הריאות שלנו באוויר מזוהם, את הבטן שלנו באוכל חריף ולא בריא, את הכבד שלנו באלכוהול. במידה מסוימת, הגוף שלנו לומד להתמודד עם המתקפה על ידי כך שהוא נעשה פחות ופחות רגיש. זוהי הסיבה שסף הרגישות שלנו עולה כל יום. אנחנו צריכים כמויות גדולות יותר של אלכוהול על מנת להשתכר, ומנות גדולות יותר של משככי כאבים על מנת להפסיק להרגיש כאב.

פתח את הדלת תן לבריזה להיכנס! אם היינו יודעים עד כמה הגוף והמח )mind )שלנו משפיעים זה על זה, היינו מטפלים בגוף שלנו טוב יותר!

לגוף שלנו יש אינטליגנציה עצומה, שנאספה במשך 600 מליון שנים של אבולוציה. התהליכים שאנו בד"כ קוראים להם "תהליכים מודעים" הם אלה שנשלטים על ידי מערכת העצבים המרכזית שלנו – המח ועמוד השדרה. זה כולל פעילות רצונית, חשיבה, ועוד.

אבל תהליכים מודעים הם מעט מהתהליכים המתרחשים בגופינו! רב התהליכים הם "בלתי מודעים", והם לרב נשלטים ע"י מערכת העצבים האוטומטית. התהליכים האלה, כמו הנשימה, עיכול האוכל, שמירה על האיזון שלנו כאשר אנו הולכים, כולם מתנהלים נהדר בלי שליטתנו או אפילו מודעותינו.

תארו לעצמכם, אם היינו צריכים לדאוג כיצד לתפעל את גופינו, לא היינו יכולים לעשות שום דבר אחר! כיצד אתה חושב שכל זה קורה?

זהו הנס של אינטליגנציית הגוף.

רק התבונן בגופך!

כל תא בודד בגופך מחונן עם האינטליגנציה לשאת את התפקוד הייחודי שלו. כאשר דלקת תוקפת את הגוף, תאי הדם הלבנים שלך נעים לתפקודם מעצמם, הרבה לפני שאתה אפילו מודע לסכנה.אבל האמת העצובה היא, אנחנו איבדנו אמון בתבונה של גופינו!

ביום שבו אתה מרגיש מצונן, או מרגיש שמתחיל לך כאב ראש, אתה אוטומטית בולע כדור. מדוע? האם אינך רואה, גופך ממשיך לעשות את העבודה של בית מפעל עצום! הוא מערכת אקולוגית בפני עצמה. כאשר הגוף שלך יכול לעכל אוכל, להזרים דם ולהלחם בדלקת על בסיס קבוע, האם הוא אינו יכול לרפא כאב ראש פשוט בעצמו?

אם אתה נכנס לעולם המורכב המדהים של ה DNA, אתה תראה שהרגשות שלך, הזיכרונות שלך, אפילו הדעות שלך נשלטות בחזקה על ידי הגוף שלך! DNA הם הנשאים של הקוד הגנטי שלנו. הם נושאים חותם לא רק של מאפיינים פיזיים, אלה גם של מצבים מנטאליים. גנטקאים אומרים שלכל אדם יש נקודת מבט ייחודית על העולם הנבנית ע"י ה DNA שלו!

כולם יודעים...!

לא רק שהגוף משפיע על המח, המח מפעיל השפעה עצומה על הגוף.

אדם שנרפא ממחלה, או השתקם מהתמכרות לסמים, עדיין נושא מספר זיכרונות מהמחלה בגופו. באותה הצורה, אם אתה דואג באופן קבוע, השליליות שמתעוררת כתוצאה מהדאגות יכולה להתגבש בגופך ובמהותך. זה מה שאנו קוראים לו דיכאון. זוהי הסיבה שאנשים מדוכאים לעיתים קרובות אינם

מסוגלים לאמר מדוע הם מדוכאים. הרבה לאחר שהבעיה נפתרה, הלחץ המקושר אליה נשאר בזיכרון שלהם כחסימה באנרגיה, גם פיזית וגם מנטאלית.

לא רק דיכאון, אלא למעשה כל מחלה מושפעת בצורה שווה גם על ידי הגוף וגם על ידי המח. )מח = mind =ֵׂשֶכל, ִּביָנה, ַּד ַעת, ִאי ְנ ֶט ֶל ְקט; זִ ָּכרֹון; ְמַג ָּמה, ְנ ִטָּיה, ְׁש ִאיָפה; ַמ ְח ָׁשָבה- הערת המתרגם( למעשה, למעלה מ- 85% מהמחלות שלנו הם פסיכוסומאטיות מטבען. לא רק כאב ראש או מחלת לב, אלה גם אולקוס במערת העיכול, אלרגיות בעור ובנשימה; אפילו סרטן מושפע מהמחשבה שלנו! למח יש כח לא יאומן לגרום או לרפא מחלות פיזיות!

ניסוי נערך ביפן על קבוצת אנשים שהיו אלרגיים לצמח מסוים. המשתתפים היו מכוסי עיניים ועלים מסוגים שונים של צמחים הונחו על עורם. בכל פעם, החוקרים אמרו למשתתפים איזה עלה הם הניחו עליהם. באופן מדהים, הם מצאו שברב המקרים, האלרגיה קרתה כאשר הוזכר שם הצמח, ולא ממש מהצמח עצמו. כאשר הם הניחו את הצמח שגורם לאלרגיה על העור, אבל אמרו למשתתף שזהו צמח שאינו מזיק, הסובייקט לא פיתח את האלרגיה. מצד שני, אפילו אם צמח שאינו מזיק הונח על העור, ונאמר לסובייקטים שזהו צמח שגורם לאלרגיה, הוא מיד הגיב בפריחה!

בעוד ניסוי מדהים עם ילד הסובל מפיצול אישיות, פסיכולוג בשם דניאל גולמן )Goleman Daniel) מצא שהאלרגיות של הילד יכלו להתחלף לפעול ולהתבטל בהסתמך על האישיות שהייתה דומיננטית באותו הזמן! אותו המח ייתן לגוף הוראות לפעול כמו באלרגיה או שלא באלרגיה, בהסתמך על התגובה שמתאימה לאותה האישיות המסוימת.

חוקרים רפואיים מודרנים משתמשים בטכניקות כמו סריקת PET על מנת לעקוב אחר שינויים כימיים במוחך תחת מצבים שונים. מחקרים מצאו שבכל פעם שאתה נזכר בזיכרון שונה, או חווה רגש חזק, זה פתח את הדלת תן לבריזה להיכנס!

מעורר תבניות כימיות שונות במח שלך.

בנוסף, החדשות נפוצות לאורך גופך מידית. באם אתה מרגיש שמח, כועס או עצוב, אות נשלח החוצה מידית לכל תא בגופך. גופך הוא למעשה השתקפות משתנה של מה שאתה חושב ברגע זה! ממש כמו שמחלות פסיכוסומאטיות מראות לנו כיצד המח הלא מודע שלנו שולט בפעולות המודעות

שלנו, מדיטציה מלמדת אותנו כיצד להשתמש במח המודע על מנת לשלוט על פעולות "לא מודעות". ביוגה ובזן, ישנן טכניקות שבאמצעותן אתה יכול לשלוט בצורה מודעת בקצב הדופק שלך, בעכול, במטבוליזם, בטמפרטורה של הגוף ואפילו ברמת הרגישות שלך לכאב!

למעשה, אין שום דבר ניסי בתופעה הזאת. זה נראה ניסי בעינינו רק מכיוון שאנו לא מודעים ליחסים העמוקים הקיימים בין הגוף והמח שלנו.

שניהם גם הגוף וגם המח הם רק ביטויים של אותה התודעה. הם אינם יכולים, ואינם מתפקדים בנפרד. אם אנו איננו מכבדים את שניהם במידה שווה, אנו לעולם לא יכולים להיות שלמים, אינדיבידואלים שלמים.

בתרבות המודרנית, אנו מפתחים את מוחינו על חשבון גופינו.אנתרופולוגים אומרים שמספר אלפי דורות מעכשיו, אנו עשויים להצטמצם ליצורים עם מח ענקי וגוף זעיר, מאחר והמח הוא החלק היחידי בגופינו שאנו משתמשים בו!

התעללות בגוף היא אינה בעיה מודרנית. הגוף באופן מסורתי מגונה ונראה כחלק הגס ביותר של עצמנו. אנו תמיד מאשימים את הגוף שהוא מפריע לנו, מושך אותנו אל תוך האשליה )maya), אל הפיתויים של העולם. עוד מזמנים עתיקים, יוגים הרגישו שזה הכרחי להזניח את הגוף על מנת להגשים את הרוחניות. אז הם עינו את הגוף, וחזרו ואמרו לעצמם, אני אינני הגוף, אני אינני הגוף. זוהי דרך אחת, אבל היא עובדת בעבור מעטים בלבד.

אני אומר, הדרך לרוחניות היא רק דרך הגוף!

הגוף הוא הסירה שעומדת לשאת אותך אל מעבר לנהר של ה – samsara, של החיים. אם הסירה שלך בעצמה דולפת ופגומה, כיצד תחצה אי פעם את הנהר? אלה אם כן תלמד לכבד את גופך, כיצד תוכל

ללכת אל מעבר לגופך? כולם יודעים...!

כנס אל תוך מערכת יחסים עמוקה ואוהבת עם גופך. סרי ראמקרישנה )Ramakrishna Sri )אומר בצורה יפיפייה: ישנן שתי דרכים לחצות את נהר המאייה )האשליה(.

האחת היא על ידי אסיפת כל כוחותיך וזינוק לצד השני. הדרך השנייה היא לעמוד לפניה בידיים משולבות

ולבקש, או מאייה, בבקשה אפשרי לי לעבור לצד השני!

זוהי הדרך של הכבוד והסובלנות.

עשה שלום עם גופך.

השלך את הרעיון של שליטה על גופך.

בטח בחכמת גופך.

רק על ידי הבנה עמוקה של גופך, עם בהירות וחמלה, תמצא את הדרך ללכת אל מעבר לו.

קום וצא ברקוד! היה ספונטאני

Part 2: Open the door... let the breeze in!